זוכי פרס ישראל

פרופ’ יהודה ג’אד נאמן הוא זוכה פרס ישראל לקולנוע לשנת תשס”ט

0
0

כיוצר, חוקר, מורה ומנהיג של יוצרים הטביע את חותמו בצמתים החשובים בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי מאז שנות ה-60 ◄ בימים אלה ג’אד עוסק בפיתוח תסריט לסרט על מלחמת יום-כיפור ובבימוי סרט דוקומנטרי על המדבר
פרופ’ יהודה ג’אד נאמן הוא זוכה פרס ישראל לקולנוע לשנת תשס
פרופ’ יהודה ג’אד נאמן הוא זוכה פרס ישראל לקולנוע

שרת החינוך פרופ’ יולי תמיר הודיעה, אתמול (שני), כי פרופ’ יהודה ג’אד נאמן, חוקר הקולנוע מהחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, הוא זוכה “פרס ישראל לקולנוע תשס”ט” אשר יוענק לו ביום העצמאות הקרוב.

חבר השופטים, המורכב מיושב הראש פרופ’ רם לוי, היוצרת אורנה בן דור וד”ר ענר פרמינגר, יועץ השרה לפרסי ישראל, עו”ד נחום לנגנטל, הממונה על פרסי ישראל חיה הורביץ, נימק את החלטתו להעניק לו את הפרס היוקרתי, בנימוק, כי; יהודה “ג’אד” נאמן, הוא במאי ומפיק סרטים, פרופ’ אמריטוס וחוקר קולנוע בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב בראשו עמד שנים אחדות.

הוא מתגורר בעיר תל אביב עם אשתו ד”ר תלמה הנדלר ושתי בנותיהם. “ג’אד” הוא רופא בהכשרתו, מעולם לא למד קולנוע, הוא אוטודידקט מהפכן בתמטיקה וברטוריקה בסרטיו וביקורתי. חתרני ובעל מעוף בכתיבתו האקדמית.

כיוצר, חוקר, מורה ומנהיג של יוצרים הטביע את חותמו בצמתים החשובים בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי מאז שנות ה-60. השילוב הייחודי של אמן והוגה דעות, בא לידי ביטוי במורכבות, בליריות, בהומניזם המובהק שלו ובעומק יצירתו האומנותית והאקדמית. שילוב זה מייחד את עבודתו גם כפדגוג בהוראת הקולנוע. רבים מתלמידיו היו ליוצרי סרטים וחוקרי קולנוע מן המעלה הראשונה והשפיעו על הקולנוע הישראלי בשנות האלפיים.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ’ יהודה “ג’אד” נאמן ראוי לפרס ישראל בתחום הקולנוע לשנת תשס”ט.

▼ פרופ’ יהודה (ג’אד) נאמן – קורות חיים

משפחתו של יהודה ג’אד נאמן מצד אביו הגיעה לארץ ישראל בשנת 1882 וסבא-רבא שלו היה ממקימי המושבה מזכרת בתיה. אביו, עקיבא נימן, שנולד במזכרת בתיה, למד הנדסה בארצות הברית ועם שובו ארצה התמנה למהנדס במחלקה לעבודות ציבוריות של ממשלת המנדט. הוא סלל כבישים, והיה שותף להקמת מפעל ים המלח ו-נמל יפו ואחרי קום המדינה בנה מושבי עולים. אמו, לובה סניטקובסקי, ילידת סרביה, היגרה עם משפחתה לדרום אמריקה ולאחר מכן נסעה לצרפת, שם סיימה תואר שני בכימיה.

יהודה נאמן (Yehuda (Judd) Ne’eman), נולד בעיר תל אביב בשנת 1936 וילדותו ונעוריו עברו בפתח תקוה. הכינוי ’ג’אד’, על שם יהודה איש קריות, דבק בו בתנועת הנוער. ג’אד סיים את גימנסיה הרצליה, והתגייס לנח”ל. לאחר סיום קורס מ”כים, שימש מדריך בבסיס טירונים שם התאבד טירון בירייה במשרד הפלוגה – אירוע שנחרט בזיכרונו. ג’אד סיים בהצטיינות קורס קציני חי”ר ושירת במילואים כמ”מ בצנחנים. לאחר שחרורו מהצבא למד רפואה ב-אוניברסיטה העברית בירושלים.

עם סיום לימודיו, בשנת 1964, עשה סטאז’ בביה”ח איכילוב בעיר תל אביב, שם פגש את דן בן אמוץ שהיה מאושפז במחלקה פנימית וזה הזמין אותו לפרסם פיליטונים בעיתון הסאטירי “ציפור הנפש”.

בשנת 1965 השתתף בהפקת סרטו העלילתי הראשון של יצחק צפל ישורון, בשם; “אישה בחדר השני”. בשנת 1966 עבד כמפיק בפועל בסרט העלילתי “סיירים” בבימויו של מיכה שגריר. את שכרו המיר בציוד ובצוות הסרטה שקיבל לשבוע צילומים ובעזרת מענק קטן של משרד המסחר והתעשייה, יצר את סרטו הראשון הקצר “השמלה” עם הצלם יכין הירש והשחקנים ליאורה ריבלין, אסי דיין והזמרת-שחקנית ג’וזי כץ.

ב”מלחמת ששת הימים” שירת כרופא בגדוד צנחנים וקיבל את “אות המופת” על טיפול בפצועים בקרב אום-כתף. המשיך לשרת במילואים כרופא גדודי בצנחנים גם ב”מלחמת ההתשה” ובקרב על הגולן ב”מלחמת כיפור”, והשתחרר בדרגת רב-סרן.

בשנת 1968 השלים ג’אד עם הצלם יכין הירש שני סרטים קצרים נוספים, “המכתב” ו-“תומס חוזר”, עם; יאיר רובין (קויה), גבי אלדור, אמיר אוריין, רינה גנור ו-מוטי בארכאן. שלושת הסרטים הקצרים אוחדו לסרט ארוך; “השמלה”, שהוצג ב”פסטיבל קאן 1969″ בפורום הבימאים. המבקר זאב רב-נוף הכתיר את רשימת הביקורת שלו על הסרט בכותרת “אטיודים של משורר”.

בשנת 1969, מפרסם ג’אד ב”קשת” רשימה ראשונה על קולנוע: “וידוי של בימאי כגיבור מערבון”. בשנים אלה מביים ג’אד ל”ערוץ הראשון” סרטים דוקומנטריים “בדואים בסיני” ו-“חוויית חלב ודבש” ודרמות טלוויזיה “האדם הוא המרכז” על פי י.ח. ברנר, “החצר של מומו הגדולה” על פי יהודית הנדל, ו-“הרופא הקטן מרחוב החבשים” על פי דויד שחר.

סרטו הדוקומנטרי “הסתכלות על עכו” (1976), שהתמקד בגטו הערבי בעיר עכו העתיקה, היה מראשוני הסרטים שהציגו את סבך היחסים המורכב בין ערבים ליהודים בישראל.

בשנים 1974-1976, עם התסריטאי דני הורוביץ והצלם חנניה בר, יוצר ג’אד את “מסע אלונקות”, סרטו העלילתי הראשון, שעוסק בטירון צנחנים שעובר טרטורים קשים עד להתאבדותו. צה”ל ניסה למנוע את ההסרטה ודרש שינויים בתסריט בתמורה להענקת הציוד הצבאי שנדרש להפקת הסרט. בין השאר, נדרש ג’אד לצייר בסרטו “התאבדות חיובית” שבה הטירון אמור להגן בגופו על חיי חבריו לאחר שהרימון נשמט מידו. ג’אד, סירב ואיים בפנייה לבג”ץ ולבסוף הציוד ניתן על ידי משמר-הגבול ו-משרד הביטחון.

לימים, הסרט שימש כלי הדרכה בקורס קצינים, כדי ללמד צוערים כיצד למנוע התאבדות טירונים. גידי גוב שגילם את המ”פ, מוני מושונוב הטירון, דליק ווליניץ המ”מ, דובל’ה גליקמן הסמ”פ, שלמה בר-אבא קצין מצ”ח ו-עזרא כפרי בתפקיד המח”ט הופיעו לראשונה על בד הקולנוע בסרט זה. “מסע אלונקות” הוצג בפסטיבלים והיה מושא למחקרים קולנועיים.

בשנת 1979, חובר ג’אד לבמאי יעוד לבנון, רנן שור, מילק קנבל ו-נחמן אינגבר במאבק ציבורי להקמת קרן קולנוע. בעזרת לובי מוצלח בכנסת מתרצה האוצר להקצות כספים לנושא זה וכך מוקמת “קרן הקולנוע הישראלי” שפעילותה תחולל שינוי דרמטי בקולנוע הישראלי.

בשנת 1978, מוזמן ג’אד להצטרף לסגל ההוראה בחוג לקולנוע ולטלוויזיה ב-אוניברסיטת תל אביב. אחד הקורסים הראשונים שלו היה סמינר על “סרטי בורקס”, ובמאמר חלוצי בשם “קולנוע דרגה אפס” הוא הגדיר מחדש את הקולנוע הפופולארי. בהמשך נבחר ג’אד לכהן במשך שתי תקופות כראש החוג, יזם וביצע שינויים מרחיקי לכת בתוכנית הלימודים ובאירגון החוג, והביא להפיכתו מחוג מקצועי לחוג משולב, מעשי ועיוני.

בתוכנית הלימודים הוא שיבץ קורסי יסוד ממדעי הרוח והחברה, פיתח את לימודי ההיסטוריה והתיאוריה בקולנוע, ובאמצע שנות השמונים יצר הקבץ קורסים ייחודי להוראת הקולנוע הישראלי. בין השאר, הוא כותב על הגל החדש של הקולנוע הישראלי של שנות השישים ומכתיר סרטים אלה בתואר “סרטי הרגישות החדשה”.

בעקבות “מלחמת לבנון”, הוא משתתף יחד עם; רם לוי, יגאל בורשטיין ו-שמעון דותן בסרט מחאה קבוצתי “83”. סרטו הקצר באסופה זו, “הלילה בו נולד המלך” מוקיע את שוד הקרקעות האלים המתבצע ב-גדה.

לאחר שסיים את סרטו הבא; “מגש הכסף”, סרט שהוצג ב”פסטיבל ברלין 1984″ וחומריו שאובים מפרשת אודי אדיב, יוצא ג’אד לשבתון באוניברסיטת אוקספורד. שם הוא זוכה במענק של ערוץ 4 הבריטי היוקרתי וכותב את התסריט של “רחובות האתמול”. הסרט הוזמן כהפקה של ערוץ 4 וצולם בשנת 1988 בעיר ירושלים ובמערב ברלין. הסרט “רחובות האתמול” הוא מותחן פוליטי השואב השראה מספרו של ג’וזף קונראד בשם; “מנגד לעיניים מערביות”, ומציג רצח פוליטי בישראל.

בדיעבד, הסרט הקדים את זמנו, והוא מנבא בדיוק מעורר חלחלה את רצח רבין שבע שנים, לפני שאירע. בעת שהוצג בסינמטק תל אביב, מבקר הקולנוע של “מעריב” כתב על הסרט רשימה שכותרתה “תועבה וטימטום”. הוא<

0
0



אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ארכיון כתבות ‘כאן ישראל’

ברכת ראש הממשלה נתניהו ליום העצמאות ה-75

הדלקת המשואות ופתיחת חגיגות יום העצמאות

דבר ראש הממשלה ביבי נתניהו

דילוג לתוכן