את אות הרוטרי ע”ש פאול האריס, מייסד הארגון לשנת 2013, בגין פעילותו למען החברה בישראל במסגרת תנועת אומ”ץ, יקבל אריה אבנרי, בטקס שיתקיים (יום ג’, 28.5.13), במלון קולוני בעיר חיפה ◄ השנה יקבלו השנה את “אות הרוטרי” גם השחקנית אורנה פורת, העיתונאי רפיק חלבי, והגב’ אנה מוסמן (פעילות הומניטארית בינלאומית). 
אריה אבנרי, יו”ר הנהלת תנועת אומ”ץ, יקבל אות הרוטרי לשנת 2013
יו”ר הנהלת תנועת אומ”ץ העיתונאי, סופר, ואיש ציבור הוותיק מר אריה אבנרי, יקבל מחרתיים (יום ג’, 28.5.13), בטקס חגיגי שיערך במלון קולוני בעיר חיפה את אות הרוטרי לשנת 2013, ע”ש פאול האריס, מייסד הארגון לשנת 2013, בגין פעילותו למען החברה בישראל במסגרת תנועת אומ”ץ (ע”ר) – אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי – עמותה הפועלת בישראל ונאבקת נגד הקשר ההדדי בין הון ושלטון, נגד השחיתות ולמען שוויון הכול בפני החוק.
בנוסף למר אבנרי, יקבלו השנה את האות השחקנית אורנה פורת, העיתונאי רפיק חלבי, והגב’ אנה מוסמן (פעילות הומניטארית בינלאומית).
היזמה לחלוקת האות לנבחרי השנה, היא של נגיד רוטרי ישראל עו”ד משה יונאי, ונשיאת מועדון רוטרי הוד הכרמל הגב’ רעיה גיא.
◄ אות הרוטרי ע”ש האריס
אות הרוטרי ע”ש האריס מוענק מדי שנה לאישי ציבור, מחקר ותרבות על פועלם למען הקהילה והחברה בישראל. ארגון רוטרי הבינלאומי (באנגלית: Rotary International) הוא ארגון של מועדונים וולונטריים הממוקמים בכל רחבי העולם במטרה לפעול למען הקהילה בתחומים חברתיים שונים. קיימים למעלה מ-32,000 מועדנים ב-200 מדינות שונות. חברי המועדון נקראים “רוטריונים” (באנגלית: Rotarians).
’רוטרי ישראל’ הוא ארגון של מועדונים וולונטריים הממוקמים בכל רחבי ישראל במטרה לפעול למען הקהילה בתחומים חברתיים שונים, כחלק מארגון רוטרי העולמי.
◄ אריה אבנרי
אבנרי, נולד ב-1937 בארץ ישראל. הוא בוגר לימודי מדע המדינה וסוציולוגיה, בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב (שהיה קיים עד 1959); למד פסיכולוגיה של ההמונים באוניברסיטה הפתוחה ובחוג לעיתונאות באוניברסיטת תל אביב.
שירת בצה”ל בין היתר במשטרה צבאית וככתב צבאי בשבועון “במחנה” ובביטאון חיל האוויר. במלחמת יום כיפור שימש חוקר מטעם ענף ההיסטוריה של צה”ל.
כתב בשבועון רימון, שהוקם במימון השב”כ, כדי להתחרות בשבועון “העולם הזה”. במקביל, ערך את “זרקור” – תוכנית תחקירים בקול ישראל, והשתתף במשדרי החדשות של גלי צה”ל. מר אבנרי, היה אחד מחלוצי ערבי הראיונות, עוד בימיה הראשונים של הטלוויזיה. כן שימש אבנרי כתב לענייני פוליטיקה, עבודה, תחבורה ופלילים, וכן היה בעל טורים אישיים.
בשנים 1958-1972, פרסם הומורסקות ופיליטונים במוסף הסאטירי ציפור הנפש, וב”זמנים מודרניים” (ידיעות אחרונות). משנת 1972, שימש אבנרי עיתונאי-חוקר בעיתון ידיעות אחרונות ותרם לעשרות חשיפות וגילויים שהביאו להעמדה לדין של אישי ציבור ואנשי עסקים. אבנרי, נשוי לזיוה ואב לשניים.
◄ עסקנות ופעילות ציבורית
בין היתר נאבק אבנרי למען האתיקה העיתונאית, מעמדו המקצועי של עיתונאי, וכן עמד בראש המטה שנאבק באלימות נגד עיתונאים וכן ניהל מערכה מסועפת נגד הבעלויות הצולבות של המו”לים, שימוש פסול בפרסום בעיתונות כאמצעי לחץ, ולחץ להעמיד לדין משמעתי את המו”לים והעורכים שהיו מעורבים בפרשת האזנות הסתר.
פעילותו הציבורית של אבנרי החלה בשנת 1989 עם הקמתה של עמותת אמיתי – אזרחים למען מנהל תקין. העמותה הנ”ל הוקמה, מיד לאחר הזכייה בבג”ץ בעניין הספר “הגביר”. באמיתי פעלו עשרות חברים מתנדבים למען ביעור השחיתות הציבורית. בזכות פעילות זו קיבל אבנרי, בשם העמותה, את ’אות נשיא המדינה להתנדבות’ לשנת 1997. לאחר שאמיתי הפסיקה לפעול הוא הקים אותה מחדש ביוני 2003 תחת השם, אומ”ץ – אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי.
במקביל לפעילותו בעמותות – אמיתי ואחר כך אומ”ץ – כיהן אבנרי כיו”ר ועד עיתונאי ידיעות אחרונות ואחרי כן, בנובמבר 1997, נבחר לתפקיד יו”ר אגודת העיתונאים בתל אביב. ב-1999 התפטר מתפקידיו, כיו”ר עמותת אמיתי, כיו”ר אגודת העיתונאים בתל אביב וגם פרש מידיעות אחרונות. בספטמבר 2000 נבחר כנציג העיתונאים במועצת העיתונות מטעם “חטיבת ותיקי התקשורת” וכיהן שם עד הדחתו בשנת 2007.
בשנת 2002, החל עבודתו בעיתון מעריב בכתיבת כתבות ותחקירים ופרש משם בשנת 2003. החל משנת 2006 פרסם אבנרי טור קבוע באתר שבבעלות חברו, יואב יצחק; “חדשות מחלקה ראשונה” (nfc) בשם “יומני אבנרי”. אחרי שהאתר, שינה את שמו בחודש נובמבר 2008 ל “News1” החל אבנרי לפרסם שם בלוג שבו מאמרים זהים בניסוחם למאמרים המפורסמים באתרו הפרטי ובאתר של אומ”ץ.
בנוסף משמש אבנרי באמצעות חברת “אי. בי אר” שבניהולו ככותב ספרים ביוגראפיים משפחתים ונאומים ומרצה במכללות אקדמיות בנושא תקשורת.
◄ ביקורת
אבנרי ספג ביקורת ציבורית בכתבת תחקיר ב”עיתון הארץ”. הכתבה הציגה אותו כאדם תאב פרסום ולא אמין, שתופס טרמפ על גילויי שחיתות של אחרים ומנכס אותם לעצמו. כחודש לאחר מכן פורסמה תגובתו של אבנרי באמצעות כתבה בערוץ 7.
מאפריל ועד יולי 2007, התפרסמו מאמרי ביקורת הנוגעים להדחתו של אבנרי מתפקידיו במועצת העיתונות על רקע פעילותו הציבורית.
בשנת 2008 פורסם ספרו של אבנרי, “זעקי ארץ מושחתת” ועם השקתו נשמעה ביקורת חיובית בבלוגים פרטיים של בעלי עניין, לעומת חוסר תגובה של התקשורת הכללית.
ביוני 2010 הודיעה הנהלת הטלוויזיה החינוכית כי ועד העובדים עשה שימוש לרעה בספרו של אבנרי “זעקי ארץ מושחתת”: “הנהלת החינוכית סבורה שעובדי התחנה זכאים לספרות איכותית, מעניינת ואמינה יותר מזו שחולקה להם כשי לחג השבועות”.
◄ ספריו
אוסף כתביו מהשנים 1972-1958, כונס בשלושה ספרים;
● מתחת לחגורה
● פתפותי ביצים
● צער גידול גברים
בשלהי שנות ה-70, חיבר ספר תיעודי בשני כרכים – החלוצים האלמוניים, המתעד את העלייה לישראל משנות ה-50. הספר זכה לשבחים רבים, בהם מאת יצחק בן-אהרן, אשר כתב את דברי ההקדמה לספר.
חיבר מספר ספרים בנושאים ביטחוניים, בהם: פעולות התגמול, שיצא לאור בשלושה כרכים, ומלחמת ההתשה. כמו כן, תיעד את פעילות חיל האוויר הישראלי בשלוש מלחמות – היום הקצר ביותר, על מלחמת ששת הימים; שמיים בוערים, על מלחמת יום כיפור; והמהלומה, על מלחמת שלום הגליל.
פרסם מספר ספרים ביוגרפיים: ספיר (על פנחס ספיר), דוד לוי, רצח אופי (על יעקב לוינסון), והגביר – על אברהם שפירא בתקופת כהונתו כיו”ר ועדת הכספים של הכנסת ובראש אגודת ישראל. על הוצאת הספר “הגביר” ניהל אבנרי מערכה משפטית ממושכת בשם זכות הציבור לדעת. בית המשפט המחוזי בתל אביב הוציא צו מניעה שאסר את הפצת הספר, אלא אם יובא לעיונו המוקדם של שפירא. אבנרי הגיש ערעור לבית המשפט העליון. הרכב של שלושה שופטים, בראשות השופט אהרן ברק, התיר את פרסום הספר, וקבע עיקרון שעל-פיו חופש הביטוי גובר על זכות אדם לשם טוב. מאז ניתנו עשרות פסקי דין שהתבססו על ההלכה שנקבעה בתקדים זה.
ב-1977, פרסם את הספר “המפולת” על השנים שקדמו ל”מהפך” -עליית הליכוד לשלטון ועל ממשלתו הראשונה של יצחק רבין. ב-1993 פרסם את הספר: “התבוסה” (“כך התפורר שלטון הליכוד”);
ב-1995 פרסם את הספר: “שלטון הכסף” (“מי הקבוצה השולטת במדינה?”); ב-2008 פרסם את הספר: “זעקי ארץ מושחתת”.
☚ המידע אודות אריה אבנרי, הובא מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
Add Comment