שר החינוך מר נפתלי בנט, פרס היום (כ”ח בשבט, תשע”ו) את חזונו למדינה יהודית ודמוקרטית ב’מרכז למשפט יהודי ודמוקרטי’ בראשות הדקאן פרופ’ לישפיץ בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר אילן; “אני אספר לכם מה נכון ולא נכון בנוגע לפסטיבל ספר האזרחות – מה נכון ומה לא. מה שנכון הוא שהספר מביא לידי ביטוי משמעותי את הזהות היהודית של המדינה היהודית. אנחנו גאים בזה, כי לא נולדנו אתמול ולא ב-48. אי אפשר לחיות במדינת ישראל בלי להכיר את הכרזת העצמאות, מאיזה יסודות אנו יונקים את תרבותנו. כל היותר – לא נכון. תירוצים. רק כדי לחפש…”.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
שר החינוך מר נפתלי בנט; “הנושא היום, יהודית ודמוקרטית הוא נושא כ”כ חשוב ומופלא. כשמדברים על זה כולם נכנסים לעמדות מגננה, אך אני רואה בזה תהליך מופלא. ההיסטוריה מתחילה לפני 3,400 שנה.
כשעם ישראל נכנס אל ארץ ישראל ואחרי שנים מקים ממלכה יהודית ראשונה, מאוחדת, ברשות דוד המלך.
פעם ראשונה שיש לנו ישות מדינית ראשונה. ואז גלינו וחזרנו והקמנו מדינה אבל בשלהי בית שני, חווינו תקופה מלאה בביטחון עצמי. הבית נפל אך עדיין הפריחה התרבותית והמשיכה ולאחר מכן, הייתה גלות. זהו עידן שרידותי.
במובן הזה, כדי שעם ישראל, ישרוד יש צורך בנס. ונכנסנו כעם למצב הישרדותי ובו יש שמרנות. מעט יצירתיות.
כך נע העם היהודי 800 שנה והחלה ההשכלה שגרמה למצב שלאורך זמן מעט נשארו יהודים לאורך זמן.
אך יציאה זו, נתנה מתנה גדולה; ’הציונות’. פריצת הדרך ותעוזה ציונית של ד”ר הרצל. רק ההתערבות החילונית אפשרה את שיבת ציון. דור הציונות היה לו את החיבור היהודי עם תעוזה חילונית.
לאחר מכן, עברנו למצב של הקמת המדינה. הציונות היסודית של הרצל הייתה ציונות שרידותית. מדינת ישראל, היא מדינת המקלט של העם היהודי מתוך הבנה שבלי מדינה משלנו, בסוף לא נהיה.
עכשיו אנחנו 130 שנה אחרי אותה תקופה. האם עדיין מהות הציונות היא שרידות? אם כן, לא נחזיק מעמד. אם כל מה שאני רוצה זה לשרוד יש מקומות מוצלחים יותר. ולכן אנו בתקופה מדהימה, טרנספורמטיבית שצריכים לשלב בין כוחות המימד הדתי, הלאומי והאוניברסאלי. כי בסוף, מטרת הציונות והיהדות היא תיקון עולם. מה שקורה, כשאתה מוציא החוצה את אחד המימדים אתה נשאר עם שני מימדים מעוותים. למשל; מימד לאומי ודתית ללא האוניברסאלי מקבלים את דומה.
אם נשארים רק עם המימד הדתי מקבלים את סאטמר. לכן, חשוב לצאת מאזור הנוחות. הדתיים צריכים להבין שיאנו מתקופת ההשתבללות. אנחנו לא בליטא שלפני 400 שנה – ממה אנחנו מפחדים? מהזוית הפרקטית; ככל שאני יותר בטוח שילדי בטוחים בזהות שלהם, אני יותר פתוח שיפגשו אחרים. מה שמראה שהמרכיבים משולבים”.
יועצת התקשורת של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן הגב’ רות מרגולין, מסרה עוד לפורטל ’כאן נעים | kan-naim | אתר האינטרנט של כל המדינה’ | סקירת חדשות ואירועים ב’רשויות מקומיות’ את דברי בת גלים שער, אשת חינוך; “יהודית ודמוקרטית הנן שתי זירות שיוצרות ביניהן מתח.
דמוקרטיה מאפשרת חופש שוויון, לעומתה היהדות נתפסת. כאשר שני צדדים נעים זה מול זה, כל צד תובע דבר מה ולמשוך את השני לעמדתו וזה יוצר התנגשויות. קשה יהיה יצור שינוי וקרבה בין הצדדים. בחברה הישראלית, יש צרכים משותפים, כולנו רוצים טוב לילדנו.
קווי דמיון – גם ביהדות וגם בדמוקרטיה, האדם נמצא במרכז; בשני העולמות יש גבולות נעים בגבולות כדי לאפשר לחיות יחד;
אחריות – האדם אחראי על עצמו ועל החברה. על המבוגרים לחנך לאחריות ולשים גבולות.
לאחר דבריהם של שר החינוך ואשת החינוך בת גלים שער, החל מושב “החינוך היהודי דמוקרטי” אותו פתחה שרת החינוך לשעבר פרופ’ יולי תמיר, נשיאת מכללת שנקר; “הציונות שדיבר עליה השר בנט נולדה מתוך השיח של העולם היהודי.
לכאורה, מצבנו מצוין, כי כולנו מסכימים על עקרון היישום. אך כאשר מגיעים למציאות נראה שיש דברים שאפשר להסכים עליהם אך יש רגעי משבר בהם הערכים מתנגשים.
מה קורה ברגע ההתנגשות? שום משבר לא צמח מהסכמה, אלא מרגע של אי הסכמה. אני חוששת מהקו הרווח – לטאטא את המחלוקות ולא להצביע על נקודות מתח. בסוף, מחוץ לחדרים האקדמיים מתחוללת מהפכה שאם נתעלם ממנו אנחנו לא משרתים נכונה את תפקידנו האקדמי.
ברגעי המשבר, ישנה תחושה שכל אחד מהצדדים אינו מעוניין בפשרה אלא בהכרעה. ההיסטוריה הישראלית, יש פנימה כלפי החברה הישראלית, ויותר מזה היהודית. יש מעט סובלנות וניסיון להכריע באופן בו קבוצות מסוימות מחוץ למשחק והן מפסידות באופן מתמשך ואז מפסיקות לשחק את המשחק.
כמו כן, המחנות בחברה הישראלית הולכים ומסתגרים ולא מוכנים להקשיב אחד לשני. המציאות של תלמידים בבתי הספר חווים הוא שתלמידים לא נפגשים עם מי שלא חושב כמוהם.
הוויכוח על ’ספר האזרחות’ מבלי שבכלל קראו אותו, מלמד שאם התהליך היה אחר, קשוב, היה הופך את המקצוע למכיל יותר ולא אגרסיבי. אנשים מתוך רצון לגונן על עצמם סוגרים את הדלת ולא וכנים לפתוח אותה.
◄ אין מי שקורא לדבר רק על מדינה יהודית, אבל מהצד השני יש מי שקורא להוריד את היהודיות
פרופ’ אשר כהן, הפקולטה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן; “הבנתי היא שכשהספר, יתפרסם יהיו עמדות מוכנות ע”י כל מי שלא קרא אותו. עורך לשוני כותב מכתב ועל בסיסו, במשך שבועיים, יש סאגה של פרסומים. העורך הלשוני כותב, כי באחד הפרקים הופיעו 20 ציטוטים יהודיים. הוא לא כתב שיש גם התייחסויות לאנשי שמאל מובהקים, מגילת העצמאות.
בשיח ספרי האזרחות, אין מי שקורא לדבר רק על מדינה יהודית, אבל מהצד השני יש מי שקורא להוריד את היהודיות. ישראל היא מדינת 100% מאזרחיה אך מדינת לאום רק של 80% מאזרחיה ולא מדינת הלאום של 20% מאזרחיה. אם יש פגמים דמוקרטיים ביחס למיעוט הערבי יש צורך בתיקון. אך בגלל שלמיעוט לא תמיד נוח יש להיבהל מזה.
◄ החינוך הממלכתי דתי אינו מקשה אחת ויש המון פלורליזם בתוכו
פרופ’ יפה זילברשץ, יו”ר הוועדה לתכנון ולתקצוב (הות”ת), של המועצה להשכלה גבוהה בישראל, אמרה, כי; “כשמדברים על החינוך ממלכתי דתי – אנחנו נוטים להכללות. החינוך הממלכתי דתי אינו מקשה אחת ויש המון פלורליזם בתוכו.
יש ממוסדות שלמים וציבור שלם כולל אוניברסיטת בר אילן, ובמיוחד הפקולטה. שומעים מאוד את הקיצוני ואת האמצעי המאוזן יותר שומעים פחות. יש ציבור רחב במדינת ישראל שיש לו הכח הפנימי לעשות את הסינטזה.
יש הסתכל על המציאות וההוויה בצורה מורכבת, יש אמצע מאוד רחב. איך האוניברסיטה מתייחסת לעניין היהודי דמוקרטי – המדע מתחלק לשני תחומי מחקר עיקריים (טבע ומדעי האדם).
יש שוני בין השיח מדעי טבע – מגלים את חוקי הטבע. מדעי האדם בעלי היבטים גלובליים. הדיון בדמוקרטיה כמו במדע הוא דיון גלובלי. אך מדעי האדם הם גם באופיים יהיו בעלי היבטים לוקאליים. לכן, נושא הפרטיקולאריות הוא מאוד מובנה וחשוב.
יש לנו הרגשה שהעולם מתחיל ונגמר במדינת ישראל ושאין כמותן. יש דמוקרטיות ויש את הדמוקרטיה הבעייתית הישראלית. זה לא מדויק. הדמוקרטיה באנגליה שונה מזו שבארה”ב וגרמניה. הדמוקרטיה שלנו אינה ניטראלית אלא ייעודית – ביהדותה.
יש בעיה רצינית שהשתרשה באקדמיה; אמות המידה שמתקצבות את האקדמיה מתייחסות ומתמרצות מבחינה כספית וועדות מינויים. הבשורות הטובות; אנו שולים לשנות את דרך התקצוב. זו תהיה קטגוריה נפרדת ומתוקצבת. בלתי אפשרי לעסוק בשיח יהודי ודמוקרטי בלי שמאפשרים לאקדמיה לפרוח.
היהדות הדתית הלאומית המאוזנת היא בעיקר מאוד שקטה יותר פרגמאטי והרבה פחות אידיאולוגית. ההסתכלות שלנו פנימה אמורה לשלוח מסר חינוכי עמוק ששולח את הזרם לחינוך.
■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! תלחצו כאן ספרו לנו ונתקן.
Add Comment