צמחי מרפא – כל הסגולות, כל שימושים, כל מה שרצית לדעת על הרבליזם

צמחי מרפא (הרבליזם) הוא מונח המתייחס לעיסוק הן של הרפואה המסורתית והעממית בצמחים ובתמציות צמחים לצורכי ריפוי. הרבליזם ידוע אף בשם "רפואה בוטנית". לעתים יש המרחיבים את תחום ההרבליזם כעוסק אף בפטריות ובמוצרי מכוורת וכן במינרלים, צדפות וחלקי בעלי חיים מסוימים.

צמחים רבים, יוצרים סינתזה לחומרים העשויים להועיל לבריאות האדם ובעלי חיים אחרים. חלק מצמחי המרפא רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות או מעל מינון מסוים. ‏‏

אנתרופולוגיה של הרבליזם

עמים מרחבי תבל, עשו שימוש במאות ואלפים של צמחים מקומיים לצורך טיפול במחלות, זאת מאז ימי הפרה-היסטוריה. מממצאים שנאספו במערת שנידר בצפון מזרח עיראק, ניתן להסיק, כי ניאנדרתלים אשר חיו במקום לפני כ-60,000 שנה השתמשו בצמחי מרפא. לצד גופה שנקברה במקום נמצאו 8 סוגי צמחים, המצויים עדיין בשימוש נרחב ב-’רפואה העממית’ ברחבי תבל.

האתר הארכיאולוגי הראשון שבו קיימת תמימות דעים באשר לראיות לשימוש ב’צמחי מרפא’ הוא בציורים על קירות מערת לאסקאוס בצרפת, אשר על פי תיארוך פחמן, גילן, נקבע ל-13,000-25,000 לפנה"ס.

צמחי מרפא, נמצאו בין כליו של אוטצי איש הקרח אשר גופתו הקפואה התגלתה באלפים השוויצריים, כ-5,300 שנה לאחר מותו. כנראה שצמחי המרפא שמשו אותו לטיפול בטפילים שמצאו במעיו.

אנתרופולוגים, משערים, כי חיות פתחו באופן אבולוציוני את הנטייה לאכול חלקים מרים של צמחים בתגובה למחלה. התנהגות זו, עוצבה כיוון שמרירות היא סימן למטבוליזם משני. מאזן הסיכון מול תועלת במקרים כאלה נטה לחיות, אשר נאלצו להתנסות בחיפוש אחר מרפא בעת מחלה.

במהלך הזמן, בשילוב של הבנה, אינסטינקט, והתקדמות בדרך של ניסוי ותהייה, התפתח בסיס ידע שנשמר בתרבותם של שבטי האדם הקדומים. ככל שהתרחב בסיס ידע זה לאורך הדורות, התפתח אף תפקידו המיוחד של ההרבליסט (המתמחה ב’רפואת צמחי מרפא)’. תהליך זה התרחש כנראה בדרכים מגוונות בתרבויות שונות.

מרפאים ילידים, טוענים לעתים קרובות, כי למדו את רפואת הצמחים על ידי התבוננות בהתנהגות בעלי חיים חולים, האוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל.

חוקרי שטח בתחום הביולוגיה, מצאו ראיות לאושש גישה זו, על יסוד תצפיות שנעשו ב; שימפנזים, תרנגולות, כבשים ופרפרים. חלק קבוע מתפריטה של הגורילה המערבית הוא פירות הצמח Aframomum melegueta, שהוא קרוב לצמח הג’ינג’ר, ומועיל נגד זיהומים חיידקיים, וכן כנגד הידבקות במחלה השיגלה.

חוקרים באוניברסיטת אוהיו ווסליאן, מצאו, כי ציפורים מסוימות, בוחרות חומרי קינון בעלי תכונות אנטי-בקטריאליות המגינים על גוזליהם מזיהומים.

צמחי מרפא נפוצים;

אכינצאה, אקוניטון, אולמוס, אזוב מצוי, אשחר, בבונג, גדילן מצוי, ג’ינסנג, ג’ינג’ר, אלת המסטיק, גרגרנית יוונית (חילבה), כורכום (Tumeric,Curcuma longa), פלפלת חריפה, ריבאס, שום, זוטה לבנה, תימין, תה ירוק,

סבתי, עליה השלום, הייתה אומרת; "כל המגדל עשבי מרפא בגינתו - מרחיק חוליים מתוך ביתו", מספר נסים קריספיל, המתמחה בנושא צמחי רפואה ותבלין.

להלן טבלת צמחי מרפא פופלריים;