צמחי תבלין בגן הנוי

עוד מימי קדם, התוודע האדם לצמחים בעלי תכונות מיוחדות של ריח וטעם, חלקם אף בעלי סגולות רפואיות. עדויות כתובות על שימוש בצמחי תבלין ובושם נמצאו במצרים וגילן מוערך בכ-4,500 שנה. ככל הנראה, בתקופה זו ואולי אפילו קודם, גילו עמי המזרח הרחוק – הודו וסין צמחים בעלי תכונות דומות והשתמשו בהם לצורכיהם המיוחדים.

בעבר התבלינים, היוו גורם מרכזי במסחר – כמטבע עובר לסוחר, לפעמים שימשו כעילה למלחמות, הצלבנים, השתמשו בהם כמקור עיקרי לשימור בשר במסעותיהם הארוכים לארץ הקודש ויש המייחסים את גילוי אמריקה ע"י קולומבוס, כפועל יוצא לחיפושו אחר דרך ימית להודו – מקור חשוב מאוד לתבלינים בתקופתו.

כיום עם העלייה ברמת החיים והתפתחות תרבות הפנאי, אנו עדים לריבוי תוכניות הטלוויזיה בערוצים השונים וכן לקורסי מזון שונים העושים שימוש רב בתבלינים יבשים וטריים, מסורתיים ו"חדשים".

גם בתקופה זו, בה רוב הציבור חי בבתי דירות שאינם מאפשרים גידול צמחים בחצר פרטית, אנו ערים לתופעה שהולכת ותופסת תאוצה בה קבלנים וחברות בנייה מקצים שטח, גם אם הוא קטן – לגינון, אם זה פאטיו, או חצר קטנה ואפילו מרפסת שמש בה ניתן לגדל צמחים במיכלים קטנים או גדולים.

מפאת בעיית המקום, אך לא רק, ניתן היום, עם המגוון הגדול של צמחי התבלין הקיים, לשלב צמחים אלו עם צמחית הגן המסורתית, שכן מלבד ריח העלווה והפריחה ישנם הרבה מאוד זני תבלין שבמופעם מהווים מוקד מעניין לכשעצמו, בגלל צבעי העלווה המגוונים, לדוגמא: מרוות (סגולה, טריקולור, איקטרינה), קורניות (לימונית מגוונת, זהב) ואורגנו (זהב, דיקטמנוס, מגוון) וכן מופעי פריחה מרהיבים בעונות השונות – זני לבנדר, קורניות ומרוות.

מרווה רפואית

חלק גדול מצמחי התבלין מוצאם באיזור הים התיכון, כך שמבחינה אקלימית יש להם יתרון על פני צמחים אחרים שמוצאם באזורים קרים או טרופיים.

עיצוב גן צמחי מרפא תבלין ובושם

שיקולים עיצובים בתכנון הצמחייה:

1. שיקולים פונקציונאליים - הפרדה, צל, הסתרה, גדר חיה.
2. חיזוק או החלשה של מאפיינים סביבתיים - מדבר, חול-ים, נוף הררי.
3. קנה מידה - מידות הגן וסביבתו.
4. קומפוזיציה - ניגוד או הרמוניה, גיוון או פשטות.
שיקולי אחזקת הגן.

שיקולים בבחירת צמחים:
1. השימוש המיועד לצמח - צמח כיסוי, גדר הפרדה וכו’.
2. תנאי גידול פיזיים - קרקע, אקלים, שמש/צל, השקית עזר.
3. מאפיינים פיזיים עיקריים של הצמח - גוון עלווה, מבנה הנוף, פריחה, ריח עלווה, צורת עלווה.
4. התאמה להקבצה - יחיד, קבוצה קטנה, קבוצה גדולה.

סטיביה

שיקולים נוספים בעיצוב צמחיית הגן:

1. שייכות לקבוצה בוטנית מסוימת - שיפתניים, מורכבים, סוככים וכו’.
2. גישה נוחה לצמחים.
3. דגש על ה"גן" או על צמחי התועלת.
4. הוספת צמחים בעלי שימוש רפואי, תעשייתי, קוסמטי, או שהיו בעבר צמחי מרפא.
5. שילוב של צמחי בצל ופקעת, עונתיים או ר"ש מעוצים ועשבוניים כתוספת ובדגש לעונה בהם הגן אינו במופע חזותי מרשים.
6. גן קבוע או משתנה בעונת השנה.

צמחי ריח:

1. מקור הריח - עלים (משפחת השפתניים), פרחים (לבנדר, ורדניים).
2. האם דרוש מגע בצמח על מנת להפיק את הריח (נגיעה, שפשוף, מעיכה).
3. עוצמת הריח - המרחק מן הצמח בו ניתן להרגיש את הריח. כיוון הרוחות השכיחות ביחס למקום הישיבה בגן.

תבלינים לאדניות ולסלסילות תלויות:

אורגנו מגוון, אורגנו זהוב, אורגנו זהוב מסולסל עלים, אורגנו קומפקטי, מנטה מגוונת, קורנית דון ואלי, קורנית לימונית משתרעת, קורנית קימל, מנטה פולגיום, צטרה מונטנה, מנטה הודית.

תבלינים כצמח פורח לעציץ או בגינה:

לבנדק קיו-רד

צטרה מונטנה, לבנדר פינטה, לבנדר הידקוט, לבנדר מונסטד, לבנדר רוזיאה, לבנדר אלבה, לבנדר סטוקס, לבנדר דנטטה, קארי ננסי, רוזמרין רפואי, רוזמרין זוחל, מרווה קו 4, מרווה אננס, מרווה טנג’רין, קורנית קומפקטית, קורנית לימונית משתרעת, קורנית אדומה זוחלת, קורנית מצויה, בזיל סגול.

תבלינים בגן הריחני:

לבנדר הידקוט, לבנדר פינטה, לבנדר דנטטה, לבנדר סטוקס, לבנדר מונסטד, לבנדר לנטה, לבנדר רוזיאה, רוזמרין זוחל, רוזמרין רפואי, מרווה אננס, מרווה טנג’רין, מרווה טריקולור, מרווה איקטרינה, מרווה קלבלנדי, קורנית לימונית, קורנית לימונית מגוונת, קורנית לימונית משתרעת, קורנית דון ןאלי, קורנית קומפקטית, קורנית סילבר פוסי, קורנית קימל, מנטה מגוונת, מנטה נענע, מנטה ספרדית, מנטה ג’ינג’ר, מנטה פפריטה, מנטה שוויצרית, מנטה או דה קולון, שיבה, לענת יהודה, אורגנו, קארי ננסי, לואיזה, בזיל לימוני, בזיל סגול, בזיל ירוק.

תבלינים כצמחי כיסוי:

רוזמרין זוחל, מרווה איקטרינה, מרווה זהב, קורנית זהב, קורנית קומפקטית, קורנית דון ואלי, קורנית תבור, קורנית מצויה, קורנית קימל, מנטה נענע, מנטה ספרדית, מנטה ג’ינג’ר, מנטה מגוונת, מנטה פפריטה, אורגנו קומפקטי, אורגנו זהוב, אורגנו זהוב מסולסל עלים, אורגנו רוזנקופפל.

פיגם-רוטה